גירית דבש (Mellivora capensis) היא טורף ממשפחת הסמוריים (Mustelidae). ידועות תצפיות מעטות ביותר במין, ורווחת ההנחה כי בארץ היא ניצבת בסכנת הכחדה. בסיורים רבים באזורים בהם נמצאו סימני פעילות, והתקבלו דיווחים כי נראתה בהם במהלך העשור האחרון, נראתה גירית דבש פעם אחת בלבד: פרט נצפה בצפון הנגב, באזור נחל רביב (מופיעה ע"ש eyalv, ספט' 2017). למרות שנערכו סיורים רבים מאוד בסביבה במהלך השנים האחרונות, ונבדקו כל הדיווחים שהתקבלו ממנה, נמצאו עקבות ספורות בלבד והייתה זו הפעם הראשונה והיחידה בה נצפה פרט חי.
הקשר בין שכיחותו של מין למספר התצפיות האקראיות בו (Presence only data) ממקור ציבורי אינו ישר. בהקשר זה בולטים העטלפים אשר לעתים נדירות נצפים ומזוהים בשדה, למרות שמינים אחדים שכיחים באזורים מיושבים. עם זאת, בעוד שעל מנת להגדיר נישפון דק אוזן (למשל) נדרשים ידע, מיומנות וגלאי עטלפים הרי שנראה כי גירית דבש ניתנת לזיהוי בקלות: זהו טורף אגרסיבי ביותר, בעל חזות יוצאת דופן. נראה שמתבקש להסיק כי היעדר תצפיות אקראיות בגירית דבש מעידות כי היא אכן נדירה מאוד. רושם זה התחזק כאשר נמצא שלנזקים בשטחי מכוורות אשר יוחסו לגיריות דבש אחראים, לפחות בחלקם, מינים אחרים. עם זאת, מבלי לבטל את הרושם בעניין מצב המין בארץ, התברר כי לכך שהוא לא נצפה בסיורים אחראית גם העובדה שהוא כלל לא פשוט לזיהוי בשדה, כולל על ידי מצלמות מעקב, מהסיבות הבאות:
- פעילות לילית
ייתכן כי באזורים בהם נותרו גיריות דבש הפעילות מוגבלת לשעות מצומצמות בלילה. - קשה לאיתור בעזרת תאורה רגילה
שימוש בפנסים לבנים היא שיטה מקובלת לאיתור טורפים בסיורי לילה, אך חסרת תועלת במקרה זה. - מצלמות מעקב
בניסוי מטעם עמותת מן השדה נבחנו מצלמות שונות. נמצא כי באופן בו משתמשים בהן בדרך כלל, רובן המוחלט חסר את התכונות הנדרשות לצורך צילום פסיבי של מין זה.
במהלך השנים 2015-2018 התקבלו דיווחי תצפיות בגירית דבש מהערבה. לא ערכנו ניסיונות רבים לאתר את המין בסביבה, אך אנחנו שמחים לבשר כי לאחרונה זוהו עקבות גם בדרום הערבה: אנחנו משתדלים להקצות מצלמה מתאימה לצורך הצבתה שם. לסיכום נציין כי נכון להיום, על פי המידע שברשותנו, לא ניתן לבסס את החלוקה לתתי אוכלוסיות המוזכרת במספר מקורות1: סימני פעילות של גירית דבש עשויים להימצא בכל השטחים הפתוחים בדרום הארץ. בהתחשב ביכולתה לנוע למרחקים ארוכים מאוד במהלך לילה אחד, הרי שלא ניתן ללמוד מכך דבר על מצב האוכלוסיה של המין.
דיווחי תצפיות באמצעות הוואטסאפ - במסגרת קבוצה וגם באופן אישי
מקורות
1 הספר האדום של החולייתנים בישראל (2002) עורכים: ע. דולב; החברה להגנת הטבע., א. פרבולוצקי; רשות הטבע והגנים, הוצאת רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע