"אין עם מי לדבר" היא אחת האמירות החוזרות בשיחות בנושא במינים פולשים, במסגרת הפעילות במן השדה. לתחושת פעילים בעמותה, מעבר לכך שהטיפול בנושא הוא רשלני הרי שבאופן תמוה כמעט ולא נשמע קולה של הקהילה המדעית בעניין. לכן, כתבתה של עינת בר זיו בנושא מינים פולשים (אותו טבע, וגישה כל כך שונה) טובה, יוצאת דופן וחשובה כל כך. עם זאת, נראה שעורכי זווית "לוקים" מעט בהגינות ולכן כללו בכתבה המצויינת גם את תגובתו האומללה של מדען הרט"ג. על פיה, אומנם פעולות של הרג בעלי חיים מעוררות תגובות ציבוריות, אך לכאורה: זה הרע במיעוטו, הרי המטרה היא לצמצם פגיעה במיני בעלי חיים. כיוון שכותב שורות אלו לא מתיימר להיות הגון ואינו מחויב אלא לפעילים במן השדה, חשוב שהדברים הבאים יובהרו: אין לפעולות "ממשק" רבות הננקטות כיום ביסוס מדעי. טענות מסוג זה הן לרוב ניסיון (מוצלח, יש להודות) לחמוק מאחריות.
בין תל אביב לחדרה
ביום (23/06/16) בו פורסמה באתר זווית אותה כתבה חשובה (אותו טבע, וגישה כל כך שונה), פורסם באתר הארץ כי "בחדרה התרחש אסון העטלפים הגדול ביותר הזכור בישראל: כ–4,000 עטלפי פירות נמחצו למוות, נפצעו או נותרו בודדים ומבוהלים תחת הריסות בניין שפוצץ בחדרה".
אסון העטלפים הגדול ביותר???
ב. פרנקלין אמר כי "רק למי שמתאהב בעצמו לא מחכה אכזבה", ובכל זאת: כיוון שהשקעתי זמן בהפצת סיפור חיסול עטלפי הפירות בחניון דיזינגוף לפני כשש שנים, אני מודה שהתאכזבתי לגלות שהעניין נשכח לחלוטין. תזכורת: בקיץ 2010 אנשי הרשות בעצמם לכדו וחיסלו כ-6000 (>4000) עטלפי פירות אשר שכנו בחניוני הסנטר. כשפניתי לרשות וביקשתי הסברים, הם השיבו לי כי העטלפים שוחררו לטבע. זהו שקר עלוב (וגם עבירה, שכן זהו מכתב רשמי) שנועד לחפות על רשלנות פושעת. מאז, אני משתדל להזכיר את הפרשה בכל הזדמנות מתאימה וכאשר מתבקש להפסיק – מקדם את הדף במנועי החיפוש. אגב, בחדרה וייתכן שגם בסנטר – כנראה שכמות העטלפים שהושמדה גדולה בהרבה ובכל אופן, הרי שידענו אסונות עטלפים קשים יותר.
תשובת רשות הטבע: שקר עלוב על חשבון הסביבה ומשלם המיסים
שמירת טבע וצער בעלי חיים
בישראל, שמירת טבע ומניעת צער בעל חיים מוצגים כתחומים הניצבים בקטבים מנוגדים: אין לכך הצדקה מדעית. זו לא עובדה מוחלטת שאין לערער עליה, יש לקרב ביניהם ולצמצם את הפער. מי שמגדיר עצמו כאוהב בעלי חיים חרד גם לגורלן של חיות הבר. הוא אינו נהנה ממראה החתולים הרעבים הפזורים ברחובות ואף פועל למניעת התרבותם. למעשה, במקרים אחדים תרומתו בתחום אף משמעותית וחיובית יותר מזו של הרשויות. ככל הנראה הוא אינו מועמד מועדף לכהן בוועדה לבחירת מנכ"ל הרשות (מעשה שהיה), אך נכון להיום הוא גם רחוק מאוד מלהיות האיום החריף ביותר על שמירת הטבע בארץ. המפתח להתרת המתח בין אוהבי החיות העדינים לאנשי המקצוע הקשוחים, טמון בביסוס מדיניות ממשק ארוכת טווח.
ממשק ומידע נוסף
מדיניות ממשק מבוססת כוללת טיפול בתנאים המאפשרים התרבותם של בעלי חיים, שירותי וטרינריה ועוד, היא לא מסתכמת בגביית אגרות שנתיות מציידים והטלת קנסות (רמז). אכן, היא כוללת גם הרג של בעלי חיים אך כאשר מיושמת באופן דינאמי ומבוסס ידע, הרי שנמנעים מהשמדת אלפי עטלפים, למשל (שוב ושוב). ככלל, כאשר מחוסלת כמות גדולה של בעלי חיים באופן שיטתי, צריך לבחון היטב את מניעיהם של הגורמים המעורבים. סביר להניח שקודם לשיקול המדעי-מקצועי יתגלו רשלנות, עבריינות, מניעים אישיים, כלכליים ופוליטיים. במקרים שנבדקו במסגרת העמותה, התוקף המדעי היה האחרון בחשיבותו בשרשת השיקולים, אך הראשון ברשימת התירוצים.
בתחתית העמוד מצורפים קישורים רלוונטיים בהם קישור לעבודה בנושא חתולים, אשר למרות ההסכמה הגורפת לגביו דורש גם הוא בחינה מחודשת: האם נערכו מחקרים באזורנו בהם נבדקה השפעת חתולים על מגוון המינים בסביבה? אנו לא מחפשים מחקרים המוכיחים שחתולים הורגים לטאות, אלא עבודות המראות כיצד הושפע מגוון מיני הזוחלים, למשל, באזורים בהם צדים חתולים. אם יש למישהו מקורות מהם ניתן ללמוד כיצד הושפע הטיפול בעטלפים, חתולים, קורמורנים, מכרסמים וכיו"ב בעקבות ממצאי מחקרים או דיווחים - נשמח להוסיף. חשוב לציין כי אין להסיק מהכתוב כאן שחתולים אינם גורמים לנזק, אלא שאין התאמה בין ההתייחסות לבעיה לבין הידע הקיים באשר למשמעותה.
עטלף פרי מצוי Rousettus aegyptiacus © איל ונונו
חמלה
לסיכום, אני מצטרף לקריאות החמלה העולות ונשמעות, אך לא בשם בעלי החיים האומללים אלא בשם הציבור: אני מבקש לחוס על הקוראים, לא לפרסם כל קשקוש שפולטים מושחתים ברשויות ולדרוש מהם תשובות לשאלות האמיתיות. אם הנושא הוא חיסול 10,000 עטלפי פירות, הרי שבמקום לפרסם את אותו ציטוט מטופש הייתי מבקש ממנהל חטיבת הפיקוח תשובות לשאלות הבאות:
האם מתבצע מעקב אחר מושבות עטלפי פירות ברחבי הארץ, כחלק מתוכנית מקיפה?
כמה עטלפים מושמדים מדי שנה?
כיצד הושפע הטיפול בעטלפים בעקבות מחקרים אחרונים?
אלו תוצאות הניבו שיטות הממשק הנהוגות במהלך העשור האחרון?
מהן פעולות המניעה שהרשויות המקומיות מונחות לבצע, באתרים בהם מהווים העטלפים מטרד?
אני לא בטוח האם חמלה היא הגורם החסר לפיתרון משוואת הממשק המדוברת, אך אין לי ספק שמעט הגינות ושכל ישר יכולים לקדם אותנו.
בעצם, עזבו הגינות - קצת שכל, יותר מזה אנחנו לא צריכים.
א.ו
קישורים ומידע נוסף
אותו הטבע וגישה כל כך שונה - עינת בר-זיו, זווית: חשוב לקרוא, ככל הנראה המקור הראוי היחיד הזמין לציבור.
השפעת חתולי-בית על חיות-בר ושמירת טבע - ענבל בריקנר בראון, אקולוגיה וסביבה (מאי 2010)
The Centre for Compassionate Conservation is an innovative research, education and advisory center at the forefront of an emerging international movement, aim to create practical and compassionate solutions to protect wild and captive animals
