|
|||||||
| |
|||||||
צילום פרפרים במצלמה דיגיטלית - המשך |
|||||||
|
מעבר לציוד המצלמה ולפלאש ישנם ארבעה מרכיבים חשובים הבונים תמונה טובה, במיוחד בצילום חרקים ופרפרים. חדות: חדות (פוקוס) התמונה הוא אחד המרכיבים החשובים בצילום. בצילומי מקרו נושא הפוקוס רגיש במיוחד מאחר ועומק השדה נמוך (דבר המקשה לקבל תמונה חדה). לא תמיד ניתן לקבל את הפוקוס הרצוי בצילום האוטומטי מכיוון שבהרבה מקרים אנו רוצים לבחור נקודת מיקוד שונה מזו שבוחרת המצלמה וצלמים מנוסים אכן מצלמים בפוקוס ידני (MF). להלן הצעות לשיפור חדות התמונה.
לבנין הצלף Colotis fausta
כחליל הקטנית Chilades galba
כחליל הינבוט Azanus jesous רקע: כדי שנוכל להבחין בפרפר בצורה טובה, רצוי שהוא יהיה מובדל מהרקע (הן בצבע והן בחדות). כאשר הרקע ברור הוא מושך חלק גדול מתשומת הלב של המתבונן והאובייקט יאבד מייחודו. רק כאשר הפרפר יהיה בולט ושונה מהרקע נוכל להבחין בו בצורה ברורה. כמובן שאם המטרה היא להראות את הפרפר כשהוא מוסווה על צמח, גזע או אבן כדאי להבליט ולתת דגש גם לרקע.
צבעוני שקוף Archon apollinus כאשר אנו מצלמים פרפרים מעופפים, קשה להכתיב לפרפר היכן לנחות. אחת השיטות להפריד בין הפרפר לרקע היא טשטוש הרקע על ידי הפחתת עומק השדה. צילום בצמצם פתוח גורם לעומק שדה רדוד ובצורה זו אפשר לעשות הפרדה טובה בין הרקע לפרפר המצולם. כמובן שלא על חשבון חדות הפרפר. פרפרים בוגרים העומדים בכנפיים פרושות או סגורות הם שטוחים. בנוסף לכך, בד"כ הם עומדים על פרח או צמח גבוה המבדיל אותם מן הרקע. לכן, גם צילום בצמצם פתוח "מספק את הסחורה" ואפשר להפריד בנקל בינם לבין הרקע. בצילום פרפר פתוח למחצה או זחלים (שהם "תלת מימדיים") המצב קשה יותר אך בעזרת ניסיון אפשר ליצור, בד"כ, את ההפרדה הרצויה.
רפרף גולגולת המת - זחל Acherontia atropos אורך מיקוד: צילום באורך מיקוד גדול יותר מאפשר צילום ממרחק רב יותר. על יתרונות וחסרונות עדשת ארוכת המיקוד נכתב בפרק על העדשות. מעבר ליתרון בכך שהפרפר לא יברח, ישנו יתרון נוסף: שטח הכיסוי של הרקע קטן יותר ולפיכך, הרקע אחיד יותר.
צולם בעדשת מקרו 150 מ"מ (ימין, crop factor = 1.5 ) ובעדשת מקרו 70 מ"מ (שמאל, crop factor = 2 ) בתמונה הימנית הרקע אחיד יותר בזכות אורך המיקוד.
קומפוזיציה: הקומפוזיציה קובעת מהי הזווית הטובה ביותר בצילום החרק/פרפר. בחרקים, כדאי לצלם את החרק מהצד בזווית של כ 450 תוך מיקוד על חלקו הקדמי. בפרפרים, כאשר הכנפיים פתוחות יש לצלם את הפרפר במבט על וכאשר כנפיו סגורות, יש לצלם במבט צד כשהמצלמה ניצבת לפרפר באמצעו או בחלקו הקדמי. אין לצלם את החרק/פרפר מאחור או מחלקו התחתון, שהרי חלקיו הקדמיים ובייחוד העיניים הם החשובים ביותר בצילום. כשכנפיו פתוחות למחצה, יש לצלם מהזווית בו משטח הכנפיים הגלוי יהיה המירבי. כמובן, בחלק ניכר מהמקרים, הפרפר אינו שוהה לבקשתנו ואינו נמצא בזווית הרצויה.
כחליל הינבוט Azanus jesous
כחליל החומעה Lycaena thersamon מעבר לזווית הצילום, רצוי לצלם את החרק בשיטת ה Rule of Thirds. בשיטה זו מחלקים את התמונה לשלושה חלקים שווים בצד האופקי ולשלושה חלקים שווים בצד האנכי. יש לצלם את מרכז האובייקט באחד מ 4 נקודות המפגש של הקווים (מסומן באדום) ולא במרכז התמונה. בדרך זו הפרפר ,אמנם, יתפוס חלק קטן יותר מהתמונה אך הקומפוזיציה תהיה מוצלחת יותר.
כתום-כנף המצילתיים Anthocharis cardamines
נימפית החורשף Vanessa cardui עומק שדה (DOF): כדי להגדיל את עומק השדה יש לצלם בצמצם סגור ככל האפשר (f גבוה). כאמור (בסעיף רקע), בצילום של חרקים שטוחים (כפרפרים בוגרים) כדאי לצלם בעומק שדה נמוך יחסית, כדי לקבל את הפרפר בפוקוס ואת הרקע מטושטש, דבר שמבליט את הפרפר בתמונה. הצילום במפתח הצמצם הנכון לקבלת עומק השדה הרצוי הוא עניין של ניסיון ואין להתייאש בהתחלה כשהתמונות ייצאו פחות מוצלחות.
זנב סנונית נאה – זחל Papilio machaon בצילום פרפרים או חרקים "תלת מימדיים", שבהם ישנה חשיבות רבה לעומק השדה, הפוקוס אינו צריך להיות נעול על האזור הקרוב של הפרפר/חרק אלא בשליש הראשון של האובייקט. במצב שכזה, עומק השדה יתפרס לשני הכיוונים בצורה המירבית.
כחליל השברק - זכר Polyommatus icarus
הערה חשובה לסיום: עם כל האמור לעיל, כיום המצלמות הן מתוחכמות מאד ואם נצלם בציוד הנכון, במצב של אוטומט, נקבל תמונות יפות וחדות. לכן, כהמלצה אחרונה לצלמים המתחילים: אל תתביישו, צלמו בהתחלה במצב של אוטומט ועם הזמן, התחילו לשנות מצבי צילום שונים, רכשו ניסיון ותשפרו את איכות התמונות.
<<< צילום פרפרים - חזרה לעמוד קודם
|
|||||||