המושג מיקוריזה הינו סוג של סימביוזה,המוכר לנו יותר, מיקו - פטריה,ריזה - שורש.
בעבר המיקולוגים בארץ,שוחרי השפה העברית, קראו למיקוריזה -''פטרשרש''.
בעבר המיקולוגים בארץ,שוחרי השפה העברית, קראו למיקוריזה -''פטרשרש''.
יחסי גומלין או הדדיות בין פטריות לשורשי צמחים היו ידועים שנים רבות ולאחרונה
נחקרים בעקר בהקשר לגידולים חקלאיים.
קורי הפטריה הנקראים תפטיר-עוטפים את השורש והיונקות,מבחוץ עם חדירה חלקית
זו אקטומיקוריזה,ידועה בעקר בעצי מחט עם פטריית האורניה.כאשר תאי הפטריה
חודרים לתוך תאי השורש- זו אנדומיקוריזה,הידועה ברחבי עלים.
התרומה בין השניים חשובה ומשמעותית:
הצמח לפטריה - מספק חומרים שמייצר בפוטוסינטזה,כפחממות וחלבונים.
הפטריה לצמח - מספקת, ע'י תהליך ביוכימי, תוספת מים ומנרלים שאינם זמינים
לו בקרקע המסוימת.התפטיר מתפשט לשטח נרחב יותר מהשרשים וכך הניצול
רב יותר לקליטה.
הפטריה ממריצה את השרשים לגדילה והסתעפות,עוזרת להתמודדות בתנאי עקה,
בתנאי מליחות,בחמרי הדברה דישון ועוד.
כבר בשלב הנביטה 'נדבק' השורש בפטריה ולחלק מהצמחים זה התנאי להמשך
הגידול.במשתלות ובחקלאות לומדים אודות היתרונות ו'מדביקים' באופן מלאכותי
את השתילים בפטריה המתאימה ובכך מקבלים צימוח רב יותר,הקדמת פריחה
ותוספת יבול.דוגמא מענינת היא חקר גידולי הפלפל בערבה בו נמצא חסכון של
יותר ממחצית כמות מים בהמצאות פטריה מיקוריטית בבית השרשים.גם בגידול
סחלבים וצמחי נוי יש שימוש במיקוריזה.
לסיכום,מסתבר שבהרבה מאוד עצים וצמחים חלה מיקוריזה באופן טבעי,והאדם
לומד להשתמש בתופעה לתועלתו.
הפטריותית.
אורניה במיקוריזה עם אורן צילום-יהודה מ.
פטריה עוטפת שורש
