צפע מצוי (Daboia palaestinae) הוא נחש ארסי ומסוכן, המשגשג באזורים חקלאיים ומיושבים. המין מתרבה בהצלחה רבה בסביבת האדם, דבר המוביל להרחבת תפוצתו ולמאות מקרי הכשה מדי שנה. בין היתר, ההתמודדות עם תופעה זו נעשית באמצעות לוכדי נחשים: אנשים המוסמכים על ידי רשות הטבע ללכוד את החיות המוגנות ולשחרר אותן לטבע. הטיפול בנושא גורם לפגיעה אדירה בסביבה הטבעית, להרג מיותר של בעלי חיים רבים ובמעמדה של שמירת הטבע בארץ ככלל. לא לגמרי ברור כיצד הגענו למצב בו לכידה סיטונאית של צפעים בעיר ושחרורם בשטחי הבר הסמוכים נעשית בשם הגנת הטבע, אך ניתן להתייחס לגורמים המניעים את האיוולת הזו, הכוללת מערך פקידות וגבייה.
הצפע הוא הוא זוחל מוגן ואסור לפגוע בו, אך ההגנה הזו היא רשמית בלבד: כל תכליתה היא גביית אגרות מלוכדים ותשלום מאזרחים, תוך התעלמות מוחלטת מנזקיה הסביבתיים העצומים וסבלם של אנשים ובעלי חיים רבים. נחש הנלכד בחצר בית מועתק ממקומו ומשוחרר לחופשי. בחלק מתכתובות לוכדים שצוטטו כאן, מובהר שהנחשים משוחררים הרחק ממקום יישוב: הם לא מוחזרים למקום ממנו באו, אלא מורחקים מהמקום בו נמצאו. אכן, לוכדים פרטים ממין בר ביישוב ומשחררים אותם בשטח טבעי: מהדרכים האולטימטיביות לפגיעה במגוון המינים, כמו גם בבעלי החיים עצמם. הצפע מתרבה ביישובי אדם והמדיניות הזו מאיצה את התפשטותו גם לשטחים הפתוחים הסמוכים אליהם והלאה. הוא הפך לשכיח מאוד באזורים בהם לא נצפה בעבר. צפוי שתוך זמן קצר המין יימצא בסביבות יישובים בכל רחבי הארץ. הפעולות אומנם מבוצעות בשם הצפע, אך כמובן שהוא לא המין היחיד המושפע ממנה.
המדיניות הנהוגה היא לא פעולה נקודתית הננקטת מחוסר ברירה, כפי שמנסים להציג אותה – היא מדיניות. חבורה נכבדת מאוד (מבחינה מספרית) של בעלי תפקידים פוגעת בסביבה הטבעית ובבעלי חיים רבים באופן מודע. הם מפעילים מנגנון אכיפה בררני, מעסיקים חברים, חותמים הסכמים, מפיקים היתרים: העסק פועל ומתקתק. אותם מנוולים מסתירים מהציבור מידע המעיד על הנזק שהם גורמים, בניגוד לחוק (חוקים זה לחלשים), ונכון להיום פוגעים בכולנו. אין זה מפתיע, בהתחשב בהעסקת עבריינים בשורותיהם והעלמת עין ממעשיהם. מסיבות שונות ומשונות הקשורות במנגנוני שכר, תעסוקה ופוליטיקה, המדיניות הזו זוכה לתמיכה רחבה של גופים מקצועיים, כולל של אנשי אקדמיה רבים: חשוב להדגיש כי היא נטולת כל גיבוי מדעי והשפעתה לא מנוטרת. לכידת בעלי חיים המתרבים בשטחים מיושבים ושחרורם בשטחי בר, היא לא שיטה להגן על נחשי הארץ אלא דרך מוכחת לפגוע בסביבה. רק רשויות מושחתות יכולות להנהיג את המדיניות הפושעת הזו, ורק מי שמפעיל בית מלון ופינות מנגלים במדבר יהודה תחת הכותרת "הגנת הטבע", יכול לשווק אותה ככזו. הנוהל הקיים פוגע בסביבה ובבעלי חיים רבים. ברור לכל כי הנושא מופקר לחלוטין, וגם אנשי רשות רבים 'פושעים' בעצמם בלכידת נחשים מוגנים ללא היתר ואף בהריגתם. לכן, מי שנוהג כך אינו צריך להצניע את פעולותיו ולחשוש מתביעה משפטית מצד הרשות, שתפקידה בהקשר זה מסתכם בעיקרו בגביית אגרות.
ידועות שיטות להתמודדות עם נחשים המתקיימים בקרבת האדם. הן מיושמות במקרים ובמקומות אחרים: לא נדרשים כאן מוחות מבריקים ורעיונות חדשניים פורצי דרך. בכל זאת, לא נותיר את אנשי הרשות והחברה החרדים לגורלם של בעלי החיים ללא עצות מעשיות, הרי זה בוודאי אחד הנושאים הבוערים בדיונים סביב המנגלים בשמורות בסופי שבוע (יש לך כרטיס חבר?), ובכך נסכם.
בשלב ראשון, יש להפסיק מיד את כל פעולות הגבייה בהקשר ללכידת נחשים. הדרישה שהמדינה תפסיק לראות רווח מהפעילות ההרסנית הזו נשמעת דמיונית לכמה מאיתנו, אך בכך יש להתחיל. במקביל, יש להסמיך לוכדים בתכיפות: תברואנים מקצועיים. על המדינה לשאת בעלויות ההכשרה והפעילות, ואילו על הציבור יוטל להודות להם. השלב הבא הוא חידוש ועדכון שיטות ואמצעי ההתראה והלכידה: ניתן לצמצם במידה רבה מאוד את כמות המפגשים הלא רצויים עם נחשים. לצורך זה, יש להגדיר זאת כאחד מיעדי הפעילות. כבר שנים רבות שהמאמצים מופנים לכיוון ההפוך. לאחר שאלו ייכנסו לשימוש, ניתן יהיה להפעיל כלי ניטור מתקדמים וגם לבחון מגמות בשכיחות ותפוצת מינים אחרים המתקיימים באזורים מאוכלסים. על פי תמונת המצב שישקפו, יופעלו אנשי התברואה: בהכרח באופן שונה בהתאם לנסיבות, למיקום ולמין החיה, כלומר: דינם של כל הנחשים הנלכדים בחצר בית אינו בהכרח זהה. כך נוהגים במקומות אחרים בעולם בהם מתרבים נחשים בסביבות מיושבות.
על מנת להרגיע את אנשי הכספים ברשויות, נוסיף כי לאחר שתבוסס המדיניות יהיה ניתן לאכוף את הנהלים ולבצע גם פעולות גבייה מניבות. כן! במקום להעסיק עבריינים ברשויות המדינה, ניתן לנהוג על פי חוק ולעצור אותם מלהזיק!
לשמחתנו, הממשלה החדשה מוכיחה כי היפוך תפקידים שכזה הוא בגדר אפשרי.
הגרסה הראשונה של פרסום זה הוקדשה כולה לדרכי הפעולה הרצויות: טכנולוגיות, אמצעי ניטור, מודלים שונים ועוד, אך היא נערכה ונכתבה מחדש על מנת למקד את תשומת הלב בעיקר: הפגיעה הממוסדת בבעלי חיים ובסביבה, אשר רבים שותפים לה. עבריינות ושחיתות, הזוכות לייצוג הולם ברשויות המדינה, מהוות מפגע סביבתי. במקרה של הממשלה הנוכחית מדובר בפיגוע, בקנה מידה גיאולוגי.
