חרדון מדבר (Trapelus pallidus) הוא מין חרדון קטן למדי (כ-20 ס"מ אורכו), בעל מבנה מסורבל. ההופעה הכללית נראית מגושמת למדי אך במבט מקרוב מבחינים בזנב הארוך, העולה באורכו על אורך הגוף כולו. המין מצוי ברחבי הנגב והערבה, בנוף פתוח למדי, כאשר במהלך עשרות השנים האחרונות תפוצתו הולכת ומצטמצמת בעקבות הרס בתי גידול ונראה כי נעלם לחלוטין מאזורים בצפון מערב הנגב.
חרדון סיני (Pseudotrapelus sinaitus) לעומתו, הוא חרדון בעל מבנה כללי דק וארוך יותר. גם הזכרים וגם הנקבות סוליטרים, שני הזוויגים מגנים בתקיפות על נחלתם מפני חדירת זרים. לכן, יש לנקוט משנה זהירות בקביעת הזוויג שכן ההתנהגות היחידאית עשויה להטעות. בנוסף, בניגוד למופיע במדריכים שונים, גם לנקבה צבע הראש עשוי להכחיל: כך היא מאותתת לזכרים שהיא מעוברת, אם כי טרם הטילה. ביחס למין הקודם תפוצתו מוגבלת יותר לאזורי המדבר המזרחיים (בעיקר לאורך השבר).
קיים דימיון בין שני המינים, אך ההבדלים ביניהם ניכרים אף במפגש אקראי ומפתיע: בעוד שחרדון מדבר נוהג להיצמד לקרקע ולהסתמך על הסוואתו כאשר הוא מתגלה, חרדון סיני לרוב נמלט בזריזות. כאשר החרדון נראה בבירור הרי שההבחנה בין שני המינים פשוטה ביותר, אולם כיוון שלפעמים התצפית קצרה וחלקית, ניתן להיעזר בסימן נוסף: אצל חרדון מדבר הארוכה מבין אצבעות הרגל היא הרביעית, בעוד שאצל חרדון סיני זו האצבע השלישית, דבר המקנה לרגל מבנה סימטרי יותר.
חרדון סיני. האצבע השלישית היא הארוכה מבין האצבעות © אביעד בר
חרדון מדבר. האצבע הרביעית היא הארוכה מבין האצבעות © איל ונונו
במבט עילי על חרדון סיני, קשקשי הגב שווי הגודל מקנים לו מראה חלק ועדין יותר ביחס לזה של חרדון מדבר.
חרדון סיני (Pseudotrapelus sinaitus) האצבע השלישית היא הארוכה מבין האצבעות, קשקשי הגב שווי גודל © נועם גיבעון