נפתח בהתנצלות: מדיניות הרשויות בנושא ההתמודדות עם נחשים ביישובים כונתה כאן בעבר "מחדל", וכנראה שהגיעה השעה להודות שכינוי זה אינו הולם. סליחה.
המושג מחדל מתייחס לאי ביצוע של פעולה נדרשת, ואילו במקרה הזוחלים הרשויות דווקא פועלות במרץ על מנת לפגוע בסביבה. הם נהנים מתמיכת אקדמאים ואנשי מקצוע, אשר הפכו שותפים למיזם הלאמת זוחלי הארץ (בחירת הנחש הלאומי) ובכך הרחיבו את מימדי הנזק עוד יותר.
הלוואי שבעלי התפקידים היו יושבים ונמנעים מפעולה. בלב שלם היינו תומכים בממונים, לו רק היו אחדים מהם נסגרים בבית בחוסר מעש (מי שישתוק אף יקבל תוספת שכר). למרבה הצער, הם פעילים מאוד: נחשים רבים נלכדים בהוראתם ביישובים ומשוחררים מחוצה להם, כמובן תוך גביית אגרות מלוכדים ותשלומים מאזרחים. אנחנו דורשים מחדל!
כנראה שכמה מידידינו טרם הפנימו שכיום קשה יחסית להסתיר מהציבור מידע: צפע הוא מין המשגשג בסביבות מיושבות, וצפעים מתרבים בהצלחה בערים הצפופות בישראל. המוני צפעים נצפים בחולות מישור החוף ובצפון הנגב: באתרים בהם לא היו ידועים בעבר. רבים מהם שוחררו (כנדרש) על ידי לוכדים לאחר שהורחקו מבתים פרטיים. צפעים רבים מומתים ביישובים ובמשקים חקלאיים בנגב ובשפלה. ניתן רק לשער עד כמה גדול היה הנזק הנגרם לסביבה הטבעית אם כולם היו נלכדים ומשוחררים בשטחי בר. סבל רב נגרם לבעלי חיים רבים, ללא שום הצדקה.
המדריך לטרמפיסט
"טרמפיסט" נקרא לאחרונה פרט אשר נלכד במדרשת בן גוריון. גם אם נניח שאכן הגיע דרומה בטרמפ (זה לא הראשון), הרי שפרטים רבים נצפים מחוץ לאזור התפוצה המוכר* של המין.
כמובן שעל מנת להתייחס למקרה הצפע בשדה בוקר כאל אנקדוטה עלינו גם להניח (הערות בסוגריים):
1. זהו טרמפיסט בודד (- לא הראשון).
2. שנסיבות הטרמפ לא יחזרו על עצמן (- חזרו, חוזרות ויחזרו).
3. גם במידה והנסיבות הנ"ל יחזרו - הרי שאין ביישוב את התנאים הדרושים להתבססות המין בו (- בוודאי שיש).
בואו נניח.
אנחנו משתמשים כאן בצרוף "בואו נניח" כפרפרזה למיודענו הקשר המדופלם סרג'יו קונסטנצה, אבל חשוב להפנים:
נגרמים כאן נזקים אדירים לסביבה הטבעית, סבל ופציעות לבני אדם, בעלי חיים רבים מושמדים לשווא, מעמדתן של הרשויות וחוקי שמירת טבע נפגעו -
פחות משעשע מסרטו של אסי דיין.
צפע מצוי, Daboia palaestinae. עין חרוד, 06/05/2014 © ברק דותן
* "מוכר" על ידי מי שלא טרח להתעדכן במתרחש בשדה כבר 100 שנה.
די לחכימא ברמיזה
במן השדה נמנעים לעתים ביודעין מעיסוק בנושאים, אשר פרשנות לא אחראית לפרסומים בעניינם עלולה להביא לפגיעה בסביבה הטבעית. התמהמהנו מהעברת ביקורת על אופן הטיפול בנחשים במוסדות השונים, מחשש לפגיעה בהם (- בזוחלים). את החשש מפני פגיעה בסביבה הטבעית, החליפה דאגה אמיתית שמא נטבע בים הקשקושים אשר מופצים לאחרונה בערוצי התקשורת השונים, אשר באופן מפתיע (לכאורה) נסחפים אליו גם אנשי מקצוע. גם הטבע יוצא נפגע מהטיפול העגום באותם נושאים, כך שנראה ואין ברירה אלא להעלות זאת לסדר יומנו. להזהיר את האנשים? להבדיל מנפגעי הזאבים בעין גדי, הרי שמוכשים רבים אפילו לא יצאו מביתם על מנת לזכות בתצפית בחיות בר. צפעים מתרבים בהצלחה בערים הגדולות ונצפים תכופות בחצרות ובבתים. אני מודה שאני מתרגש מעט בכל פעם שאני פוגש צפע צעיר בסביבת ביתי, אך כאשר אני נפרד ממנו לשלום אני מהרהר האם עליי לצפות שכך ייגמר גם המפגש הבא שלו עם תושב מקומי.
..ולשטיא בכורמיזא
במשך שנים רבות הועסקו בקורס לוכדי הנחשים ברשות הטבע עבריינים. הלוכדים (בהם כמה מידידיי הטובים) משלמים עבור ההכשרה, ושוב מדי שנה תמורת אגרה הנדרשת לצורך שימוש ברישיון:
אין כאן ניסיון להתמודד עם המצב ולשמור על הסביבה, אלא ניצול ציני של חלק קטן מהאוכלוסיה אשר משתמש בשירותי לוכדים - כפי שמתבקש מכל שומר חוק וכפי שגם אנחנו מקפידים להנחות.
מספר רב של הכשות נגרמות כתוצאה מניסיון ללכוד נחשים. אין ספק שקריאה ללוכד היא הצעד הנבון ביותר במקרה בו אותר נחש בבית. יש להמשיך להכשיר לוכדי נחשים, וכך לוודא שבעלי החיים מטופלים באופן מקצועי. בשונה מהנעשה היום, האזרח לא צריך להיות זה אשר נושא בעלויות הלכידה לבדו.
החוק היבש
למעשה, לא זו בלבד שהחוק הקיים אינו מגן על הנחשים אלא שתכופות הוא מהווה תירוץ להריגתם: כיוון שברור לכל כי הנושא מופקר לחלוטין, הרי שמי שמחסל נחש מבלי להזעיק לוכד לא נענש על כך. "כל הנחשים מוגנים", אך האם יש להתייחס לכולם באופן זהה? בכל מקום? האם עלינו לצפות מכלל התושבים להזעיק לוכד כשנחש מופיע בביתם? הנוהל הקיים פוגע בנחשים, ובהקשר לצפעים החוק המדובר הוא למעשה דרך יצירתית לגבות אגרות מהלוכדים. לכידת צפעים (וכך גם לגבי מינים נוספים) המתרבים בשטחים מיושבים ושחרורם בשטח הפתוח (במימון פרטי), היא לא דרך בדוקה להגן על נחשי הארץ, אלא דרך מוכחת לפגיעה בסביבה. מי שרוצה לחזות באיוולת בעיניו, מובן להצטרף לסיור בחולות מישור החוף ובצפון הנגב, ולהתרשם מכמות הצפעים המצויים בהם. זהו לא "מצעד איוולת", אלא מרוץ של ממש.
